בנק ירושלים בע"מ נ' יעקב אפלבוים ואח'

פסק דין

פתחו של דבר

1. בפניי שתי תובענות שאוחדו, שעניינם טענות למעשי מרמה וזיוף של הנתבעים כלפי התובע שהינו תאגיד בנקאי המתמחה במתן הלוואות למשכנתאות.

פסק דין זה ניתן לאחר דיוני הוכחות ולאחר הגשת סיכומים בכתב מטעם הנתבעים שהתגוננו.

פרשת התביעה בת.א. 3789/03

הנתבע 1 והנתבעת 2 הינם בעל ואישה, הנתבע 3 היה בזמנים הרלוונטיים עורך דין.

הנתבע 1 פנה לסניף בני ברק של התובע וביקש לקבל הלוואה לצורך רכישת דירה. לשם כך הציג בפני התובע 'הסכם רכישה' חתום על-ידי חגי ואילנה צור (להלן: בני הזוג צור), שהינם בעלי הזכויות של דירה הנמצאת ברחוב טאגור 50 בתל אביב, הידועה כחלקה 119/61 בגוש 6629 (להלן: הדירה 1). בנוסף הציג הנתבע 1 בפני התובע תלוש משכורת, לפיו הוא משתכר בסך של 15,000 ₪ לחודש, שטר חוב, הסכם למישכון זכויות, ייפוי כח נוטריוני, הוראה לחיוב חשבון בבנק מרכנתיל –דיסקונט וטופס "התחייבות מוכרים" חתום על-ידי בני הזוג צור, בהסתמך עליו נאות התובע לתת את סכום ההלוואה לנתבע 1 טרם רישום המשכנתא ונרשמה הערת אזהרה לטובת התובע בלשכת רישום המקרקעין.

לצורך השלמת העסקה חתמה הנתבעת 2 על תצהיר בטופס שהוכן על ידי הבנק כחלק מהדרישות לצורך קבלת ההלוואה (להלן: תצהיר הויתור). בכותרת של תצהיר הויתור מתנוסס שמו של התובע "בנק ירושלים" בלוגו של הבנק. בתצהיר זה, הצהירה הנתבעת 2 כי אין לה כל טענה וזכויות בדירה 1, אותה רוכש בעלה מבני הזוג צור. לא ברור אם אימות התצהיר התבצע על ידי הנתבע 3. בנוסף, העביר הנתבע 1 לתובע הוראה בלתי חוזרת בשמו ובשם בני הזוג צור, לפיה הינם מסכימים להעברת כספי ההלוואה ע"ס 634,000 ₪ לידי הנתבע 3.

בתאריך 4.7.02 חתם התובע עם הנתבע 1 על הסכם ההלוואה, ומשהסתיימו כל הפרוצדורות המקדמיות הוציא התובע את צ'ק ההלוואה, וזה הופקד בחשבונו של הנתבע 3. ההחזרים החודשיים שולמו כסדרם.

בחודש פברואר 2003 נמסרה לבנק הודעה על ידי צד ג', לפיה ייתכן כי הסכם הרכישה נשוא ההלוואה לנתבע 1 הינו מזויף. במקביל נוצר קשר עם בני הזוג צור שהודיעו שהדירה 1 מושכרת ומעולם לא נמכרה על ידם . בני הזוג צור הכחישו את חתימותיהם על המסמכים השונים.

בני הזוג צור הגישו תלונה במשטרה וכן נקטו בהליכים משפטיים והגישו בקשה לצו מניעה זמני לבית המשפט המחוזי בתל אביב שניתן בתאריך 25.2.03 בבש"א 4956/03.

התובע דורש לחייב את כל הנתבעים 1-3, יחד ולחוד, בסכום הדרוש לסילוק ההלוואות בסך של 643,430 ₪ .

פרשת התביעה בת.א. 3790/03

בתאריך 5.5.02 לערך, פנה הנתבע 4, שהציג את עצמו כבנימין מאיר שוורץ, לסניף בני ברק של התובע והציג בפניו הסכם מכר, לפיו רכש משושנה קוברסקי (להלן: גב' קוברסקי) את הזכויות בדירה ברחוב חברון 1 בבני ברק, הידועה כחלקה 897/20 בגוש 6123 (להלן: הדירה 2). הנתבע 4 ביקש הלוואה למימון הרכישה.

לתובע הומצאו, בין היתר, המסמכים הבאים: שטר חוב, הסכם שיעבוד ומישכון, ייפוי כח כללי בפני נוטריון, טופס "התחייבות מוכרים" חתום ע"י הגב' קוברסקי, בהסתמך עליו נאות התובע לתת את סכום ההלוואה לנתבע 4 טרם רישום המשכנתא. טופס זה נחתם בפני הנתבע 3, ובהסתמך עליו נרשמה הערת האזהרה לטובת התובע בלשכת רישום המקרקעין והערת אזהרה ע"ש הנתבע 4.

בנוסף, העביר הנתבע 4 לתובע הוראה בלתי חוזרת בשמו ובשם גב' קוברסקי, לפיה הינם מסכימים להעברת כספי ההלוואה ע"ס 509,000 ₪ לידי הנתבע 3. לצורך קבלת ההלוואה נדרש חשבון בנק ממנו ישולמו התשלומים על חשבון ההחזר. אז, נכנס לתמונה נתבע 5, שהציג עצמו בשם 'אבי מזרחי' שמחשבונו ישולמו התשלומים הללו.

בתאריך 15.5.02 חתם התובע עם הנתבע 4 על הסכם ההלוואה ומשהסתיימו כל הפרוצדורות המקדמיות המציא התובע את צ'ק ההלוואה לנתבע 4, וזה הופקד בחשבונו של הנתבע 3.

בתאריך 19.2.03 פנתה משטרת ישראל לסניף התובע בבני ברק והציגה צו להמצאת כל המסמכים נשוא ההלוואה. התברר, כי הנתבע 4 שהציג עצמו כבנימין מאיר שוורץ הינו אדם אחר שעשה שימוש בתעודת זהות מזויפת, אותה קיבל מהנתבע 6.

משיחות עם הגב' קוברסקי הוברר כי אותו אדם בשם בנימין מאיר שוורץ שכר ממנה את הדירה 2 בתאריך 30.4.02 ובשלב מסוים עזב את הדירה. הסתבר, כי תעודת הזהות נגנבה והוחלפה התמונה לתמונתו של הנתבע 4. בנוסף, כפרה הגב' קוברסקי בכל חתימותיה על המסמכים השונים וכן טענה כי מעולם לא מכרה את הדירה 2.

התובע דורש לחייב את כל הנתבעים 3-6 יחד ולחוד בסכום הדרוש לסילוק ההלוואות בסך של 521,911 ₪.